פורסם ב כללי, פרוזה תרגום

בית קפה ליד הים

פלורה עשתה הכול בחייה כדי להתרחק ממיור, האי הסקוטי בו גדלה, היא לא הייתה בו כבר כמה שנים, ובפעם האחרונה שהייתה שם היא עזבה בסערה. עכשיו היא גרה בלונדון, עובדת במשרד עורכי דין (אבל היא לא עורכת דין) ומאוהבת לגמרי בבוס שלה, שבקושי יודע את שמה. אבל עכשיו, כשלקוח חדש וגדול נכנס למשרד וצריך נציג במיור, פלורה נקראת אל הדגל וחוזרת למקום ממנו ברחה. היא חוזרת אל אביה שמאוכזב שהיא נטשה את החלקה המשפחתית, ולשלושה אחים שמאוכזבים לא פחות, כל אחד בדרך שלו, היא חוזרת גם אל תושבים שנועצים בה מבטים ולא אוהבים את מה שהיא באה לעשות. אבל אז, בכל הבלאגן הזה היא מוצאת נחמה בדמות מחברת, וזו הולכת לשנות לה את כל התוכניות.

יש ספרים שנמצאים במקום הנכון ובזמן הנכון, אני כבר תקופה ארוכה נמצאת במין מחסום קריאה מוזר, אני לא יודעת להסביר את זה, כי אתם רואים שאני ממשיכה להעלות סקירות כרגיל, אבל כשאני מסתכלת על מדף הספרים, למרות שיש בו מלא ספרים שאני רוצה לקרוא ולחלקם חיכיתי הרבה זמן, אני בקושי מצליחה להוציא ספר מהמדף, אחרי שאני כבר מתחילה לקרוא קשה לי לעצור, אבל לוקח לי זמן, כלומר, הבעיה היא לא הקריאה עצמה, אלא להביא את עצמי לקרוא, בקיצור, לא כיף. אבל לפעמים מגיע ספר שלפחות לרגע מוציא אותי מהמחסום, וזה היה הספר הזה.

קראתי את הספר הקודם של קולגן 'חנות ספרים על גלגלים' ולמרות שהסוף שלו איכזב אותי, ידעתי שאני אוהבת את הכתיבה, ושזה ספר פיל גוד, כזה שבאמת קליל ועושה הרגשה טובה, יש שקוראים לזה ספר טיסה. ולכן אמרתי לעצמי שהספר החדש יהיה ללכת על בטוח. ותכל'ס, זה היה נכון. כלומר, הספר הזה באמת עשה לי הרגשה טובה, הוציא אותי מהבאסה והעלה לי חיוך על הפנים. זה לא אומר שלא היו קטעים עצובים או קשים בספר, ובאופן כללי זה לא אומר שום דבר רע על הספר, להפך, זה ספר פשוט מצוין, שגרם לי לבכות ולחייך ושעשה אותי רעבה עם כל תיאורי הבישולים שבו.

הספר הזכיר לי כמה ספרים שכבר קראתי, אבל זה לא גרע לרגע מחווית הקריאה, ראיתי ביקורת שאומרת שלא הכול הגיוני בספר, ולמרות שיש בזה מין האמת, זה גם חלק מהקסם של הכתיבה של קולגן, וזו נקודת זכות אצלה. הספר הזה היה לי בוגר יותר מהקודם ואהבתי אותו יותר. הספר מתאים למי שמחפש ספר קליל וכיפי להעביר איתו את הערב\הסופש, או במקרה מיוחד שאנחנו כבר בקושי זוכרים – ספר טיסה. כמו שכבר אמרתי, יש בו עומק מסוים וקטעים לא פשוטים, אבל הוויב הכללי מהספר הוא קליל בהחלט.

שורה תחתונה: הבית הוא לא המקום שבו אנחנו נולדים, הוא המקום שבו אנחנו מרגישים בבית.

סופר\ת: ג'ני קולגן
תרגום: ניצן לפידות
הוצאת הכורסא
מרץ 2021
הספר התקבל לסקירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s