פורסם ב ילדים, כללי

אצטרובל ברוח

איטה הייתה ילדה קטנה במהלך השואה, היא יודעת שמישהו הציל אותה, שיש מישהו שבזכותו היא בחיים, אבל היא לא יודעת מי, והיא מנסה לגלות כדי להוקיר לו תודה. ואז איטה מקבלת יומן, יומן בו מסופר הסיפור שלו, ובעקבותיו היא מחליטה לעשות מעשה קטן ומשמעותי.

אמנם אני סוקרת הרבה ספרי ילדים, כי הם בדרך כלל חמודים מאוד, ואני פשוט מתלהבת ומתאהבת בהם, אבל עדיין אין לי ילדים משלי, ולכן, אם אני לא בטוחה בהתאמה של ספר, או מתלבטת על משהו בסקירה, אני מתייעצת עם הורים לילדים.

כשהספר הגיע אליי, פגשתי בספר מסקרן ומיוחד, האיורים שלו נהדרים, הכתיבה מעודנת ונעימה, ויש בו משהו שובה לב, אבל התלבטתי עליו, תהיתי לעצמי האם הורים חושפים את הילדים שלהם בגיל צעיר כל כך לשואה. וכמו שאמרתי, כשאני לא יודעת אני מתייעצת, ולכן הלכתי ובדקתי וגיליתי שרוב ההורים לא חושפים את ילדיהם לסיפורי השואה, יש כאלו שלא שולחים למסגרות בימים האלו, כאלו שחושפים רק לפי מה שהמסגרת חופשת, ומעט אנשים שחושפים באופן עצמי בביתם על השואה, דרך ספרי ילדים או סיפורים משפחתיים. אולי זו הטראומה של הדור השני והשלישי, אבל הסיבה לא משנה. אז למה עשיתי את ההקדמה הארוכה הזו? כי קשה לי להגדיר את קהל היעד לספר הזה.

מדובר באמת על ספר מקסים, מיוחד ועדין, הוא יכול להתאים לילדי ראשית קריאה, עם תיווך הורי, והוא יכול להתאים גם לצעירים יותר, גילאי 5 בערך, במידה וההורים רוצים לחשוף אותם לשואה. הוא לא ספר עם תיאורים מזעזעים, הוא ספר על מישהי שרוצה להוקיר תודה, ורוצה גם להסביר לנו למה.

שורה תחתונה: ספר מקסים ורגיש, על נושא לא פשוט בכלל!

סופר\ת: איילה פרץ
איורים: ספיר דנן
הוצאת ספרי ניב
2020
הספר התקבל לסקירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s