פורסם ב יהדות, פרוזה מקור

סדרת האוצרות האבודים

סדרת האוצרות האבודים הנקראת גם התנ"ך בפרוזה מביאה לנו ב-4 כרכים חלק מסיפורי התנ"ך, הכרך הראשון עוסק בימי בראשית, השני בדור המדבר, השלישי בימי השופטים והרביעי והאחרון לכרגע עוסק בדוד המלך. איל כהן הוא בעל תשובה אשר חי בשני העולמות, והתחיל לכתוב את הספרים מתוך צורך שהוא הרגיש, ובכך בעצם החליט להנגיש את התנ"ך בשפה ברורה יותר, משולבת פירושים ומדרשים בתוך העלילה ונותנת מבט מרענן על התנ"ך. כרגע בסדרה יש 4 ספרים, ונראה כי בעתיד הקרוב יצא ספר נוסף על ימי המלכים. חששתי קצת מלקרוא את הספרים, אך כשראיתי שהסדרה קיבלה ברכה ממספר רבנים, ניגשתי למלאכת הקריאה.

ימי בראשית:
לכל אורך הקריאה הופתעתי, זה מצחיק לומר את זה, כי אני אמורה להכיר את סיפורי בראשית. אבל תמיד בשבתות בקריאת התורה הייתי מוצאת את עצמי מחוץ לבית הכנסת, ומשיעורי תורה בבית הספר אני מכירה רק את הסיפורים שתוכנית הלימודים בחרה להתמקד בהם, ויש סיפורים שמעולם לא התעמקתי בהם, או פרקים שמעולם לא לימדו אותי, ואני לא הייתי סקרנית מספיק בשביל לבחון לבד. כך יצא שגיליתי עוד סיפורי בראשית, שכתובים בשפה כל כך נעימה, וגם החלקים שאנו נמנעים מהם בדרך כלל, הרבה פחות מפחידים והרבה יותר מובנים פתאום.

דבר אחד הציק לי, הספר פשוט נגמר פתאום, מגיע החלק בו בחר כהן לסיים את הספר, ושם הוא פשוט נגמר, אולי היה חסר לי עמוד התודות, או אולי איזה חיבור לימינו, לא יודעת בדיוק לשים את האצבע על הנקודה, אבל משהו בסוף היה חסר.

דור המדבר:
הכרך הזה מתחיל בדיוק כמו הכרך שקדם לו, פרולוג והקדמה כמעט זהים (חוץ מהתייחסות מסוימת לספר הנוכחי) וזה היה נראה לי קצת מוזר, לאור העובדה שזו סדרת ספרים שמגיעה כמארז. הכרך הנוכחי הוא הארוך ביותר מבין ארבעת הכרכים. הוא מכיל את הסיפורים המוכרים יותר. כאלו שאנו מכירים מהגדה של פסח, ולכן הוא גם הכרך שנתן לי את הרענון הכי גדול, וקיבלתי ממנו הכי הרבה, בזכות שזירת הפרשנות בתוך העלילה. במבט ראשון על הסדרה חשבתי שהחלוקה תהיה לפי ספרי התנ"ך ממש, אך אם הכרך הראשון הכיל את ספר בראשית, בכרך הזה שאר החומשים נכנסים יחדיו.

ימי השופטים:
גם בכרך הנוכחי, הכרך השלישי, נראה כי כהן בחר לתת חלוקה שונה במקצת מהתנ"ך שלנו והביא לנו פיסה מספר שמואל אל תוך ימי השופטים. ימי השופטים היה הכרך שנכתב אחרון על ידיו של כהן, אבל אין כל הרגשה לזה בכתיבה, נראה כאילו כל הכרכים נכתבו יחד, ורק כדי לחסוך לקוראים כאבי ידיים הם הופרדו בחלוקה הזו.

המלך דוד:
הכרך האחרון הוא למעשה הכרך שנכתב ראשון, והמלך דוד הוא הסיבה שבגללה החל כהן במלאכת הכתיבה (הכול מפורט יותר בפרולוג של הספר). את דוד המלך אפשר לראות בשתי צורות לכל אורך חייו, ובכרך הנוכחי ניתן לראות זאת ביתר בירור, בין דוד הממזר לדוד המלך, בין דוד המבזה עצמו לעיניי העם לדוד הרוקד לפני ה', בין דוד המנגן לדוד הלוחם. בכרך הזה, האחרון לעת זו, יש אחרית דבר, שסוגרת את הספר בחיבור אלינו.
בסך הכול נהנתי לקרוא בסדרה זו, גיליתי פירושים חדשים וקראתי בצורה בהירה יותר.

שורה תחתונה: הספרים האלו הם לא חס וחלילה תחליף לתנ"ך, הם רק מדרגה אחת בדרך ללימוד וקריאה בו.

סופר\ת: איל כהן
הוצאת ספרי ניב
אוגוסט 2019
הספר התקבל לסקירה

פורסם ב יהדות, עיון

חזרה בלי תשובה

אני תוהה לעצמי איך להתחיל לכתוב את הסקירה הזו, לכתוב סקירה על ספר עיון זה הרבה יותר קשה מלכתוב על ספר נוער למשל, או על ספר קריאה 'רגיל'. גם לקרוא ספר עיון זה יותר קשה, הקריאה לוקחת יותר זמן, כי צריך לקרוא בכובד ראש, צריך להבין את מה שקוראים ולתת לזה לחלחל לתוכנו, בספרים 'רגילים' זה פשוט תהליך שקורה מעצמו.

גם הספר הזה הוא אחר בעבורי, אם אני כבר קוראת ספר עיון, אני קוראת איזה ספר קודש לנשמה, או ספר שיעשיר אותי בלימודים האקדמיים, ויתעסק בפסיכולוגיה או היסטוריה. הספר הנוכחי לא בדיוק עוסק בקטגוריות הנ"ל, ובכל זאת הוא משך אותי וגרם לי לבחור בו.

'חזרה בלי תשובה' מתעסק בדתיות ובחילוניות, מנקודות מבט אחרות, וממקורות אחרים ממה שאנחנו רגילים. הוא מביא לנו הסתכלות חדשה על הדת במודרנה, ומראה לנו באיזה שלב החל השינוי שהגיע למה שאנחנו מכירים היום.

הקריאה בספר עשתה לי כאב ראש במובן הטוב ביותר, העיניים נפקחו לי וראיתי פתאום דברים אחרת ממה שהייתי רגילה, אבל התשבחות נוגעות לשני הפרקים הראשונים שבספר, המתעסקים בשורש הזהויות, ובחילוניות האחרת. שני הפרקים האחרונים בספר- השלישי והרביעי, מיישמים את שם הספר, חזרתיות בלתי פוסקת על אותם דברים, ובלי תשובה אמיתית.

אני מאמינה שכל ספר אמור לשנות אותי במשהו מסוים, וההתחלה אכן נתנה לי מבט מרענן על הזהות היהודית שלנו, אבל לא קיבלתי מהספר הזה את הציפיות שהיו לי ממנו כספר עיון. ובכל זאת, אני מקווה לחזור אליו בעתיד, ולקרוא רק את שני הפרקים האחרונים, בנפרד מהראשונים, ואולי אקבל ממנו משהו קצת אחר.

שורה תחתונה: אם נפסיק להתקדם, לא נעמוד במקום אלא נחזור אחורה.

סופר\ת: מיכה גודמן
הוצאת כנרת
אפריל 2019

פורסם ב יהדות

בינה לעיתים

כשראיתי שיצא ספר חדש לאורה רבקה וינגורט, ידעתי שהוא יהיה אצלי במוקדם או במאוחר, חלק מספריה הקודמים, ליוו אותי בתקופתי כנערה צעירה באולפנא והותירו בי רושם, וקיוויתי שגם הספר הזה ימלא אותי בכוחות, וייתן לי כיוון חשיבה חדש.

הספר עוסק בהתבוננות נשית במעגלי החיים, ע"פ פרק ג' בקהלת- "עת ללדת ועת למות…"
הוא מחולק לפי חודשים עבריים, כאשר כל חודש מתמקד בייחודיות שלו, ובחגים שלו, דרך נקודות נשיות. בין המאמרים שלעתים יכולים להיות טיפה כבדים, נמצאים שירים או קטעים קצרים שכתבה המחברת, שנותנים עוד זווית להסתכלות ולחשיבה, ובעיקר מרגשים ומחברים אותנו קצת יותר. הפרק האחרון בספר מוקדש לאירועים משמעותיים בחיים, כמו ברית מילה, בר\בת מצווה וכן יארצייט, גם אירועים אלו מקבלים הסתכלות נשית וקצת אחרת.

ספרים מהסוג הזה, אני אוהבת לקרוא לפי התקופה שלהם, ולכן התחלתי את הקריאה שלי בחודשים תמוז ואב, החודש שנגמר והחודש שבא אחריו. מרגע שהתחלתי לעיין וללמוד בספר שרתה עליי נחת והיה לי קשה להתפנות לעיסוקים אחרים. הרגשתי פתאום יותר את הימים שאני נמצאת בהם, ונכנסה להם יותר משמעות. חודש אב היה ממש חידוש מבחינתי, והרבה נקודות חדשות צצו פתאום, מפאת הספויילר לא אפרט, חכו ותקראו בעצמכן.

בכל פרק שעיינתי בספר, הרגשתי שאני לומדת משהו על עצמי. אני מאמינה שכל ספר שאנחנו קוראים, צריך לשנות אצלנו משהו, אבל אני מרגישה שבספר הזה היה לי הרבה יותר קל לדעת מה למדתי על עצמי, ואיזה שינוי נעשה.

הספר כתוב בשפה שלנו, לא למעלה מאיתנו, וזה עוד בונוס משמעותי. הוא מתאים לנשים יהודיות, ולא רק לדתיות מבנינו, והוא מחבר אותנו לעצמנו, ובעיקר מחזק.

שורה תחתונה: לכל זמן ועת, עת לאהוב, עת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום.

סופר\ת: אורה רבקה וינגורט
הוצאת דני ספרים
יולי 2019
הספר התקבל לסקירה