כמיהה 1

שם הספר: כמיהה 1
סופר\ת: טרייסי וולף
תרגום: שרה קרן
הוצאת כנפיים, הוצאת כתר
ינואר 2024
הספר התקבל לסקירה

לגרייס השתנו החיים, נסיבות חייה מאלצות אותה להעביר את החיים שלה מקום ולעזוב את חברתה הטובה ביותר. היא עוברת לחיות תחת חסותו של דוד שלה פין, שמנהל את אקדמיית קטמיר. אקדמיית קטמיר היא לא מקום רגיל – הוא לא מקום לבני אדם רגילים, ולמרות כל התככים והמריבות הפנימיות בין תלמידי המקום, נראה שגרייס היא פשוט מקור לאחדות – כי כולם פשוט עוינים אליה. אבל למרות העוינות הגלויה, ג'קסון וגה כל הזמן מוצא את דרכו אליה, מנסה להגן אליה – למרות שהיא בכלל לא יודעת שהיא זקוקה להגנה…

אמנם ראיתי את סרטי דמדומים, אבל מעולם לא קראתי את הספרים – אני לא חובבת גדולה של ספרי ערפדים וגם כאן לא מיד התפתיתי לקרוא את הספר. שמעתי עליו מחברה וגם ראיתי אותו הרבה בבוקטוק ובכל זאת הוא לא קרץ לי, גם הגוף הראשון של התקציר, גם הכריכה שלא התחברתי אליה, בקיצור – שום סיבה נראית לעין בשביל לקרוא אותו. אבל חברה שלי התעקשה ואפילו הכינה לי בשבילו כריכה חלופית (ש…אהמ אהמ עד עכשיו לא הגיעה אליי) ובסוף מצאתי את עצמי פותחת אותו ומתחילה לקרוא.

החוויה שלי עם הספר הייתה קצת מוזרה, מצד אחד הרגשתי שלא קורה בספר כלום ומצד שני הרגשתי שקורה בו המון. יש קו עלילה אחד מרכזי שנוגע בשתי דמויות, ומסביב להן יש דמויות נוספות שלא תמיד ברור מה חלקן על לוח המשחק. גם מבחינת בניית העולם – אנחנו כאילו הולכים בעיניים עצומות ולא תמיד ברור אם הסופרת רוצה שנבין אותו או שהיא בעצמה לא החליטה איזה עולם היא בנתה. ובאמת נראה שרוב העלילה מתרחשת באותו קו זמן וסביב אותה סיטואציה. קשה לי שדמויות נשיות יכולות להיות חזקות וחכמות אבל פתאום מגיע רגע בסיפור שבו המוח נוזל להן מהראש והן נופלות לרגלי בחור – ואני בכוונה קצת בוטה כאן, כי היה בזה משהו טיפה מוגזם.

ואיכשהו, למרות הכול, חיבבתי את הספר. היו חלקים שצחקתי בהם, חלקים שהתרגשתי וסימנתי בספר (עם סטיקינוטס כמובן) ועם כל הערפל סביב העולם, אני סקרנית לדעת מה עוד יבוא – בייחוד אחרי מה שקרה בסוף הספר. הספר מתאים מגיל 16 ומעלה בעיניי, הוא מתאים לאוהבי ערפדים או אנשי זאב (כי ברור שאי אפשר לאהוב את שני הצדדים) ולאוהבות הפנטזיה הרומנטית.

שורה תחתונה: כמיהה היא כוח רב עוצמה.

החיים המביכים במיוחד של לוטי ברוקס

שם הספר: החיים המביכים במיוחד של לוטי ברוקס
סופר\ת: קייטי קירבי
תרגום: חנה לבנת
הוצאת כנפיים, הוצאת כתר
דצמבר 2023
הספר התקבל לסקירה

לוטי ברוקס היא בת 11 ו9 חודשים, כמו כל ילדה-נערה בגילה, היא נמצאת בתקופה מלאת שינויים. היא מתחילה בית ספר חדש ועולה לחטיבת הביניים, גם הגוף שלה מתחיל להשתנות (או אולי יותר נכון להגיד שזה מה שהיא הייתה רוצה שיקרה) ואם זה לא מספיק, החברה הכי טובה שלה עברה לקצה השני של כדור הארץ, ולוטי תצטרך למצוא לעצמה גם חברות. חוץ מהשינויים של לוטי עצמה, גם במשפחה שלה מתרחש שינוי, ואולי לפעמים ללוטי זה יותר מידי.

אמנם עברתי את גיל 11 מזמן, אבל יש משהו כל כך חמוד בסגנון הספרים האלו, יומנים אישיים של ילדות שהופכים להיות החברים הכי טובים שלהן ומקום המפלט בתקופה בה נוצר ניתוק וריחוק מסוים מההורים. זה לא שהניתוק חמוד, אלא הכתיבה ביומן כמובן…

הספר הזה באמת חמוד, הוא מעלה הרבה סוגיות שילדות שמתחילות להתבגר נמצאות בהן. היה בו משהו קצת צפוי ואולי כזה שעונה לקלישאה של סדרה אמריקאית (למרות שהספר בכלל מתרחש באנגליה) עם המריבות והבחירה בין החברות, וכמובן השנאה לאח הקטן והמעצבן, יש ספרים שכבר עברו את זה ויש ספרים שעדיין תמיד שם. ואני מרגישה שזה קלישאה כי נכון שיש תהפוכות חברתיות בגיל הזה, אבל הן לא תמיד נראות כך והן לא תמיד כל כך קיצוניות כמו שהן מוצגות בספרים כאלו, ויש נערות שיתקשו להזדהות עם יומן כזה שאמור לדבר בדיוק אליהן. מצד שני, יש פה גם יחס לדברים שהרבה פעמים לא ראיתי שמתייחסים אליהם, כמו למשל הורדת שיער. מה שכן התבאסתי זו העובדה שהכול מסתדר ללוטי בסוף, ממש הרגשה של 'הם חיו העושר ואושר עד עצם היום הזה' כשבמציאות זה לא תמיד ככה, אולי בגלל שמדובר בנוער אז בחרו בסוף כזה, אבל אותי זה קצת ביאס.

מסתבר שהסדרה הזו לוהטת בחו"ל. הספר הראשון באנגלית יצא ב2021, ובדיוק לפני חודשיים יצא שם כבר הספר החמישי, יש לו אתר מיוחד ומלא מרצ'נדייז עם האיורים המתוקים מהספר, ככה שיש עוד למה לצפות מלוטי. הספר מתאים בערך מגיל 10, ואני חושבת שנערות בגיל 14 יכולות עוד להתעניין בו, אבל מעבר לזה זה כבר יהיה קטן עליהן. אמנם לא קראתי את סדרת יומנו של חנון\יומני החנונית, אבל אני מרגישה שהספר הזה הוא בדיוק בסגנון שלהם, אולי עם קצת יותר פניני חכמה, ועם הרבה יותר מלל. הספר כתוב בצורת יומן והוא מלווה באיורים מתוקים מלאים הומור עצמי, ואני מרגישה שיש בספר הזה משהו שיכול למשוך גם את מי שלא אוהבת לקרוא ויכול לגרום לה להיסחף לעולם הספר.

שורה חתונה: בדיוק כשחשבתם שלא יכול להיות מביך יותר זה קרה…

שומרת הערים האבודות 8.5 – חשיפה

שם הספר: שומרת הערים האבודות 8.5 – חשיפה
סופר\ת: שאנון מסנג'ר
תרגום: שרה קרן
הוצאת כתר, הוצאת כנפיים
יוני 2023
הספר התקבל לסקירה

**אזהרת מסע: ספר זה הוא הספר ה8.5 (כן כן, זו לא טעות) בסדרת שומרת הערים האבודות, אם לא קראתם את הספרים הקודמים בסדרה, אנא אל תקראו את הסקירה לספר זה (תוכלו ללכת לקרוא את הסקירה הקודמת על הסדרה) כי הקריאה לפי סדר הספרים חשובה ביותר. הסקירה עלולה ואף תכיל ספוילרים לספרים הקודמים**

בדרך כלל אני מתחילה סקירות עם תקציר לספר, עוברת לסיבה בגינה החלטתי לקרוא אותו, כותבת מה חשבתי עליו ועל העלילה ומהו מבנה הספר ואז מתארת בערך למי הוא מתאים, אבל אני מרגישה שפה כל זה מיותר. קודם כל, אם הגעתן הנה כנראה שאהבתם את ספרי הסדרה עד כה – לפחות את חלקם (כן כן, אני מדברת אל שונאי הספר השמיני) וכנראה שאתם כבר יודעים על מה הסדרה מדברת, אתם מכירים את הכתיבה ואת קו העלילה הכללי, ואתם בטח יכולים להבין מה גורם לאדם לקרוא את הסדרה הזו, לכן כל אלו מיותרים. ובכל זאת התכנסנו כאן, אז בואו נתחיל לדבר על הספר.

עדיין לא מצאתי את ההגדרה המדויקת לספר הזה, חשבתי לקרוא לו ספר פעילות\משחק, אבל אלו גורמים לו להישמע קצת כמו ספר לפעוטות, ספר לכיף נשמע כמו קצת משהו מזלזל, אז אולי פשוט נקרא לו ספר בונוס. הספר מביא לנו דברים שעוד לא נתקלנו בהם – קודם כל, איורים מופלאים, צבעוניים וחיים שאני מרגישה צורך להגדיל ולתלות בחדר (ואם ההוצאה מעוניינת להוציא כאלה בגדול, אני חושבת שאני לא אהיה היחידה שתקנה) שכבר בשבילם כל הספר שווה. האמת שעוד לפני זה יש מפה מדהימה של הערים האבודות (וכולנו יודעים כמה מפות מייקרות באופן אוטומטי ספר פנטזיה) יש כאן את הזיכרונות של קיף – וכמובן גם איורים שלהם, יש נובלה קצרה מנקודות המבט של קיף וסופי, יש גם סיפור קצר מנקודת המבט של לין, אבל זה עדיין לא הכול.

אחד השיאים בשבילי (חוץ מ- ניחשתם נכון, האיורים) זה מה שמסנג'ר מכנה כפעילויות, חידונים מתוקים מהעולם של שומרת הערים האבודות, מתכונים לכל הדברים שאנחנו קוראים עליהם ותמיד רצינו לטעום (עוגשמלו, שהאמת מאז קריאת הספר כבר הספקתי לטעום ממנו ופה יש לכם אפשרות לראות את תהליך ההכנה) ובעצם נתינת טעימה מהעולם של הערים האבודות. בכלל – יש תחושה בספר שאנחנו בשיח עם הסופרת, היא כותבת ישירות אלינו וזה פשוט אחד הדברים המתוקים בספר הזה.

כהרגלה בקודש – מסנג'ר לא חוסכת בזוועות והעלילה מתקדמת גם פה, כך שלא מומלץ לפספס את הספר הזה. ולמרות שתלמידות שלי הורידו לי מהספר כשהתלהבתי להן שהוא הגיע, אני כל כך שמחה שקראתי אותו ואני כל כך שמחה שהוא קיים. ועכשיו נשאר רק לחכות לספר התשיעי – לפי מה שהבנתי יהיה גם האחרון בסדרה, אבל לעובדה הזו אני פשוט קצת מתכחשת, כי זה קשה מידי לעיכול כרגע.

שורה תחתונה: הספר הכי מתוק שיכול להיות!

המשך הלאה – עלייתו ונפילתו של סיימון סנואו

שם הספר: המשך הלאה – עלייתו ונפילתו של סיימון סנואו
סופר\ת: ריינבו ראוול
תרגום: חנה לבנת
הוצאת כנפיים, הוצאת כתר
מרץ 2023
הספר התקבל לסקירה

סיימון סנואו הוא הנבחר, אבל הוא די גרוע בלהיות כזה. הוא בקושי מצליח להשתמש בשרביט שלו כמו שצריך וכשהוא כן אז משהו בדרך כלל נשרף, יש מפלצת אוכלת-קסם שנראית בדיוק כמוהו, רק לא כמוהו עכשיו אלא כמוהו כילד בן 11 בתקופה הכי עלובה של חייו. חוץ מזה המנטור שלו לא ממש מתפקד כמנטור, אלא אם כן חלק מדרישות התפקיד זה לברוח ממך כל הזמן, וגם החברה שלו כבר לא חברה שלו. ואם חשבתם שאולי הוא כבר סובל מספיק, יש לו את באז – השותף הכי נורא שיכול להיות, בייחוד כשהוא מאיים להרוג את סיימון כל הזמן.

אז ככה. את הספר 'מעריצה' של אותה סופרת קראתי לפני. הספר שם מספר על נערה שמעריצה את הסדרה של סיימון ובאז ובתוך העלילה משולבים קטעים מתוך הספר. מסתבר שחלק נכבד מהקהל נהנה מהקטעים האלו ולכן הסופרת הוציאה את זה כספר של ממש. כולם אמרו שזה חיקוי גאה של הארי פוטר, ואני שלא מחבבת את הארי פוטר לא ממש רציתי לקרוא את הספר, אבל אח שלי וחברות שלי חפרו לי כל כך הרבה זמן לקרוא אותו, שבסוף נכנעתי כדי לקבל קצת שקט.

סך הכול נהנתי מהספר, הכתיבה הייתה טובה וזורמת והיה בו הרבה עניין. הדמות של באז היא דמות שנועדה להיות שנואה, אין משהו שאפשר לחבב בו ולא כל כך נהנתי מהקטעים איתו. מצד שני גם סיימון הוא לא בדיוק מישהו חביב כל כך, יש בו משהו קצת מעצבן, משהו בין בכיין לקדוש מעונה, אבל עם כל מה שעובר עליו עוד אפשר להבין את ההתנהגות שלו וכן לחבב אותו אפילו קצת. גם בבניית העולם היו לי קצת חורים (וחורים בספר הזה זה מצחיק, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת…) ונשארתי עם הרבה סימני שאלה.

ובכל זאת, יש משהו שעטוף נורא יפה בספר הזה, משהו שעם כל הפגמים עושה חשק להמשיך לקרוא, עושה חשק להתקדם לספרים הבאים. אולי זה כי יש לי פינה חמה בלב לראוול בגלל הספר 'אלינור ופארק', אולי כי סתם יש בו קסם מסוים, אבל זה ספר שבהחלט שווה לקרוא. השוואה להארי פוטר שהרבה אחרים עשו – אני לא יכולה לעשות, בגלל הסיבה שכתבתי כבר, אבל אולי נקודת מבט בלתי תלויה ובלתי השוואתית תעזור לכם לקבל את ההחלטה לקרוא את הספר.

שורה חתונה: לפעמים זה דווקא חכם להקשיב לאחי הגדול!

הלויתן שכלום לא הספיק לו

שם הספר: הלויתן שכלום לא הספיק לו
סופר\ת: רייצ'ל ברייט
איורים: ג'ים פילד
תרגום: גליה אלוני-דגן
הוצאת כתר, הוצאת כנפיים
ספטמבר 2022
הספר התקבל לסקירה

אני כבר כמעט ולא כותבת על ספרי ילדים, לא כי אין ספרים טובים, אלא כי זה הרבה יותר קשה בשבילי. אבל אני לא יכולה לראות שיצא ספר חדש לזוג המופלא הזה ופשוט להתעלם, אז הנה אנחנו כאן.

רייצ'ל ברייט כותבת מחוננת עם רעיונות ממש נהדרים, וג'ים פילד לוקח את הרעיונות האלו והפך אותם לאיורים עם חשיבה על הפרטים הקטנים, אבל איורים שגם משאירים המון מקום לדמיון.

והפעם העלילה עוסקת בלויתן שאוסף כל מה שבא אליו, אבל שום דבר לא מספק אותו, וכנראה שהוא אוסף כדי למלא בדידות גדולה, כבר יוצא לו שם רע בעניין, וכל שוכני האוקיינוס מכירים איתו, וכשהוא מגיע לשונית גדולה ויפיפייה, הם כבר לא מוכנים יותר לשמור על שתיקה, ומשם העלילה אולי קצת מסתבכת.

אפשר ללמוד מהספר הזה כל כך הרבה, על חברות, על בדידות, על נתינה, על לראות אחד את השני, ותאמינו לי שמסתתרים כאן עוד המון המון דברים, אבל היופי בספר הזה שהוא לא מביא לנו מסר בצורה דידקטית, אלא בצורה מלאה בדמיון. והאמת? כשקראתי אותו, חשבתי על 5 שיעורי חינוך שונים שאני יכולה להעביר לתלמידות שלי על הספר הזה, ונראה איזה אחד נהפוך למציאות.

שורה תחתונה: לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מישהו אחד שיגיד לנו די!

אדום, לבן וכחול מלכותי

שם הספר: אדום, לבן וכחול מלכותי
סופר\ת: קייסי מקוויסטון
תרגום: שרית פרקול
הוצאת כנפיים, הוצאת כתר
מרץ 2022
הספר התקבל לסקירה

אלכס קלרמונט-דיאז הוא יפה תואר, כריזמטי ומחונן, והוא במקרה גם בנה של נשיאת ארצות הברית, לא פלא שעיניים רבות נשואות אליו ועוקבות אחרי הפעולות שלו. אבל יש בעיה, אלכס לא מסתדר עם הנסיך הנרי, יורש העצר הבריטי, וזה עלול להוביל למשבר בין המדינות. אז מה עושים במצב כזה? מזייפים חברות. אבל נראה שהזיוף הזה מצליח מידי, כשבין השניים מתפתח רומן סודי, וסערה חדשה עלולה להתחיל…

לפני חצי שנה בערך, הצלחתי לסיים את הספר הראשון שלי באנגלית, וכדי לחגוג את ההצלחה, התחלתי לשוטט באחת מהחנויות האינטרנטיות במטרה לקנות ספרים נוספים שאנגלית. זיהיתי שם כריכה ורודה ויפה ממש (והרי ידוע ששופטים ספר על פי הכריכה) שבמקרה חברות שלי דיברו עליה הרבה, והכנסתי אותה לסל שלי, ועד שסוף סוף התפנתי לעשות את ההזמנה, גיליתי שהולכים להוציא את הספר בעברית, והתחלתי לספור את הימים עד שיצא.

הספר הזה הוא 'משונאים לאוהבים' קלאסי, וכיאה לכזה הוא גם סוג של קומדיה רומנטית, לכן לא ציפיתי ליותר מידי הפתעות, הכתיבה זורמת וקלילה ברובה ונהנתי מהספר, הוא זרם וסיפק אסקפיזם נהדר. הספר לא היה רק קליל, וכן הייתה בו כניסה למקומות עמוקים יותר והוא עוסק גם ביציאה מהארון ובקבלה עצמית וסביבתית וגם באחריות שיש לנו על החיים שלנו.

היה משהו בספר שהזכיר לי קצת את הספר 'בנוי לקשר' זה אולי קצת סטראוטיפי, אבל זה לא רק בגלל ששניהם קומדיות להט"ביות, זו גם העובדה שחלק מהעלילה מתרחשת באנגליה, ושהשניים מסתכלים אחרת על החיים, בקיצור, ראיתי המון נקודות דמיון בין הספרים. ואם זאת הרגשתי שהנוכחי אסוף יותר ומוצלח יותר, ואפשר להגיד שאפילו בוגר יותר, למרות שאולי קהל היעד צעיר יותר. אהבתי את תחלופת המיילים בין השניים (כן כן, אני, זו ששונאת ספרים בצורת מכתבים) כי היה בהם משהו מתוק ואמיתי, והם לא השתלטו על הספר אלא היו שם במידה הנכונה.

ואם כבר מדברים על קהל היעד, הספר מוגדר כנוער בוגר, אבל הרגשתי שהוא מיועד ל18+, יש בו סצנות מיטה, שאמנם מרומזות וכמעט שום מילה לא נאמרת באופן ברור, אבל עדיין הרגשתי כאילו זה יותר מידי לגיל אליו הספר מכוון. ד"א, כחלק מחיפוש המידע בנוגע להתאמת הגיל, בדקתי קצת על ההוצאה. הייתי בטוחה שהוצאת כנפיים היא הוצאה שמתמחה בספרי נוער בדגש על נוער צעיר, ומסתבר שטעיתי. אמנם רוב ספרי ההוצאה הם בהחלט כאלו, אבל יש להם גם מספר מאוד מצומצם של ספרי מבוגרים, והספר הזה צריך להיכנס בעיניי גם להגדרה הזו.

הספר מתאים לאוהבי קומדיות רומנטיות, למי שמחפשים ספרים בעלי ייצוג להט"בי, ולמי שרוצים להנות מספרי רומנטי וחמוד ביותר.

שורה תחתונה: כשמנסים למנוע אסון, אין דרך לדעת איך הדברים הולכים להתפתח…

מאמני הדרקונים 1 – כוח דרקון האדמה

שם הספר: מאמני הדרקונים 1 – כוח דרקון האדמה
סופר\ת: טרייסי ווסט
איורים: גרהם האוולס
תרגום: רונית רוקאס
הוצאת כתר, הוצאת כנפיים
נובמבר 2021
הספר התקבל לסקירה

דרייק גדל כבן של איכר, ויודע שעתידו הוא להיות איכר, זה כלל לא מטריד אותו, אבל אז מגיע חייל של המלך ומשנה את מסלול חייו. דרייק מגיע אל הארמון ומגלה שהוא נועד להיות מאמן דרקונים, הוא פוגש את הדרקון שלו ומנסה להתחיל ולאמן אותו, אבל הוא לא יודע מה לעשות, הוא לא יודע אם הבחירה בו הייתה נכונה, והוא כלל לא בטוח שהוא יכול להצליח במשימה…

זה נראה לי כבר ידוע שאני אוהבת ספרים לכל גיל, אבל לאחרונה אני מרגישה שהתבגרתי, ושספרי נוער צעיר וראשית קריאה לא תמיד כל כך מעניינים או מושכים אותי. זה לא אומר שאני מפסיקה פתאום לקרוא אותם, ועדיין, לרוב אני כבר לא נהנת. אבל לפעמים יש גם יוצאי דופן, וזה מה שקרה כאן.

אני חושבת שכבר ממש מהתחלת הספר אפשר ללמוד המון, דרייק גדל במציאות בה הוא לא יכול לשנות את חייו. בתקופה האחרונה לימדתי את תלמידות שלי בדיוק את הנושא הזה בהיסטוריה, כי החברה שבה חי דרייק היא חברה פיאודלית. ונוכון שמדובר פה בספר פנטזיה, אבל כבר מההתחלה יש כאן מסר די ברור, גם כשנדמה שאי אפשר לשנות כלום בחיים, תמיד יכול להגיע משהו שישנה את פני הדברים.

גם ההתעסקות של דרייק עם הדרקון היא לא פשוטה, כשכולם מתלהבים מהכוחות של הדרקונים שלהם, דרייק לא בדיוק מצליח, והוא לא בטוח שבמה שהוא עושה. אבל הוא לא מתייאש, וברגע האמת הוא מצליח. דרייק, מתוך המציאות שבה הוא גדל, מזדהה ורואה דברים אחרת מחבריו.

הספר הזה פשוט מקסים, הוא מלא בדברים טובים, ואם בהתחלה חשבתי שהוא קצת מזכיר לי ספר אחר על דרקונים שיצא לאחרונה, גיליתי שפשוט אין קשר בין השניים. הספר מתאים לילדים שרק מתחילים לקרוא, הוא מנוקד ומלווה באיורים שמוסיפים המון, ואומרים גם דברים שמעבר למילים. הספר הוא ראשון מתוך סדרה ארוכה, ואני רק יכולה לחכות להמשכים.

שורה תחתונה: הסבלנות היא המפתח לחיים.

היומנים של אלה מחברת 1 – נראה אם תעזו

סופר\ת: מרדית קוסטיין
איורים: דניאל מקדונלד
תרגום: רונית רוקאס
הוצאת כנפיים
אוגוסט 2021
הספר התקבל לסקירה

אלה עולה לכיתה ד', ומחליטה להתחיל לכתוב יומן, היא מתחילה לכתוב במחברת שהיא קיבלה במתנה מהוריה. אלה נורא מתרגשת לקראת השנה החדשה בבית הספר, אבל כבר ביום הראשון נראה שהשנה הולכת להיות כישלון. זואי החברה הכי טובה שלה לא מגיעה לבית הספר, והיא נאלצת לשבת בכיתה ליד האויבת המושבעת שלה פיץ', שגם נוטה לנהוג בבריונות לילדים. את כל החוויות שלה אלה כותבת במחברת-יומן שלה, ואנחנו חווים את הכול ביחד איתה.

כשהייתה קטנה כמעט ולא קראתי, ובכל מקרה מהזיכרון שלי, אני מרגישה שספרים בסגנון הזה פחות היו קיימים. זה לא שלא היו ספרים שנכתבו כמו יומן, אבל האווירה שלהם היית אחרת, הפונט היה פונט רגיל בדרך כלל, אולי רק גדול יותר, וחוץ מהתוכן לא היה משהו מיוחד בהתאמה לילדים. היום, ספרים בצורת יומן נפוצים יותר, והכול בהם מותאם, גם בפונט בו הדברים נכתבים, אבל משהו באווירה של הספרים היא אחרת (ושוב, כך אני חווה את הדברים, יכול להיות שפשוט לא הכרתי את הספרים הנכונים)

הספר הזה חמוד ממש, הוא מנוקד ובתוספת איורים מתוקים, היומן חשוף, ואין בו רק דברים משמחים, אלא התמודדויות אמיתיות של ילדה בגיל הזה, בעיות ופתרונות להם. הספר מביא לנו דברים חשובים כמו התמודדות מול ציפיות ומה קורה כשהן לא מתגשמות, וגם התמודדות עם בריונות, וניסיון להגן על החלשים ולא לעמוד מהצד, גם אם זה מפחיד אותנו.

הספר מתאים לראשית קריאה, ולמרות שלחלק מההורים יש נטייה לחשוב שספרים בסגנון הזה הם שטויות ולא נחשבים באמת קריאה, הוא ספר לכל דבר, ויש הרבה מה ללמוד ממנו. בסוף הספר יש חלק בונוס נחמד, שמלמד ילדים לכתוב שיר קצר, שגם אלה מתנסה בכתיבתו במהלך הספר.

שורה תחתונה: היומן – החבר הכי טוב שלנו והמקום לכתוב בו הכול

סדרת שומרת הערים האבודות

סופר\ת: שאנון מסנג'ר
תרגום: גליה אלוני-דגן
הוצאת כתר, הוצאת כנפיים
הספר החמישי התקבל לסקירה (כל השאר נקראו עוד לפני באופן עצמוני)

**רגע לפני שאני מתחילה, הסקירה תהיה על כל סדרת שומרת הערים האבודות, אך התקציר יתייחס רק לספר הראשון, כך שגם אם עוד לא קראתם את הסדרה, תוכלו לקרוא את הסקירה בבטחה ובלי חשש מספוילרים**

מגיל מאוד קטן סופי יודעת שני דברים – שהיא קוראת מחשבות, ושאסור לה לספר על זה לאף אחד. עד שיום אחד סופי פוגשת בפיץ, נער שצץ משום מקום, ושגם הוא כמוה – קורא מחשבות. אבל זה לא הדבר היחיד שהיא מגלה, ואז היא גם מבינה שהיא לא שייכת לעולם בו היא נמצאת ושהיא בכלל מי שהיא חשבה שהיא, אבל זו רק ההתחלה ברצף הגילויים שלה, ויש לה עוד המון דברים שהיא עומדת לחוות.

אני מרגישה שכתבתי פה תקציר די אנמי לספר שהוא כל כך לא, אבל קראתי את הספר הראשון לפני כמעט שנה, ואני לא זוכרת בדיוק מה קרה בספר הראשון ומה בשני, ולכן אני חוששת מספוילרים וזה מה שיצא. אבל עכשיו אני פשוט אספר לכם למה הסדרה הזו כל כך טובה, שאני מקווה שתשכחו מהעובדה שכתבתי תקציר ממש גרוע.

אתחיל מווידוי, לא הצלחתי לקרוא את הארי פוטר, ולכן אין לי מה לעשות השוואות שראיתי שהרבה מנסים לעשות בין שתי הסדרות. אבל ההשוואה היחידה שאני עומדת לעשות כרגע היא ההרגשה שאנשים מתארים בקשר להארי פוטר, שאי אפשר להסביר אותה במילים, זה בדיוק מה שאני מרגישה כשאני קוראת את הסדרה הזו. באופן כללי קשה לי לתאר את מה שאני מרגישה וחושבת על הסדרה. בדרך כלל כשאני ממליצה לאנשים בחנות על הסםר, אני בעיקר צווחת קצת ואומרת להם שזה ספר שהם\הילדים שלהם חייבים לקרוא, והם רואים את הניצוצות שיוצאים לי מהעיניים ומחליטים לקנות, זו כנראה גם הסיבה שבגינה לא הצלחתי לכתוב על הסדרה הזו עד עכשיו.

סופי היא הדמות הראשית בסדרה בעיקר, אבל לצידה עומדים חברים שלה. לפעמים נראה שהכול קל להם מידי, ולפעמים נראה ששום דבר לא אפשרי, אבל החבורה הזו מתגברת על הכול. העולם שלהם לפעמים יכול להישמע מוכר, כלומר, אלפים, ענקים, גמדים וכו' הם יצורים שאנחנו כבר מכירים מעולמות אחרים. אבל יש גם הרבה יצורים או דברים שאנחנו לא יודעים, ואנחנו לומדים את רוב הדברים עם סופי – כשהיא לא מכירה עדיין את העולם, או עם שאר הדמויות בהמשך.

אהבתי המון דברים בספר, את הכתיבה הזורמת, את העובדה שיש דמויות ראשיות של בנים ובנות, ובאופן כללי את הקלות שבה אפשר להתחבר לדמויות בספר. אהבתי שלמרות שהעולם הזה מתקשה עם שינויים, הדמויות הן עגולות ועוברות שינויים בעצמם, וגם העולם שלהם מנסה להשתנות, אם כי לא תמיד בקצב מוקדם, ועם מה שדורש מהקורא הרבה דפיקות של הראש בקיר.

אני יכולה לדבר על הסדרה הזו במשך שעות, אבל כרגע אני בעיקר רוצה שיצא כבר הספק הבא בסדרה. אני חייבת לציין לטובה את ההוצאה, שעושה מאמצים אדירים לתרגם את הספרים במהירות. הספר הראשון יצא בפברואר 2019, ובדצמבר 2021 אמור כבר לצאת הספר השישי בסדרה, ואני כבר סופרת את הדקות עד שהוא יגיע. הספר מתאים לילדים מגיל 9 בערך, אם הם לא נרתעים מאורך הספר, והוא מתאים לכל אוהבי הפנטזיה באשר הם, בכל גיל. לקח לי הרבה זמן לקרוא את הספר החמישי, בעיקר כי לא רציתי שייסתיים. ובינתיים, עד שיצא הספר הבא, נראה לי שהגיע הזמן להתחיל את הסדרה מההתחלה.

שורה תחתונה: אם אחרי כל הסקירה הזו, תחליטו שלא לקרוא את הספר, כנראה שלא קראתם עד הסוף…

אגדות לילדות נחושות

כולנו מכירות את אגדות הילדים הרגילות, יש עלמה במצוקה שקורה לה משהו רע, היא חסרת אונים ומסכנה עד שמגיע האביר על סוס הלבן ומושיע אותה, ואז כמובן, הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אבל החיים האמיתיים הם לא סיפור אגדות והעולם קצת התקדם מתפיסות העבר, ולכן הספר הזה הגיע, כדי לתת לנו סוף הגיוני יותר לסיפורי האגדות שגדלנו עליהם, סוף שמתאים יותר לימינו.

בתקופה האחרונה נתקלתי בכל מיני הורים שלא רוצים לקנות לילדים שלהם את סיפורי האגדות הקלאסיים, כי בכל סיפור יש משהו מטריד אחר שהם לא רוצים לחשוף את הילדים שלהם אליו. בהתחלה לא הבנתי אותם, הרי כולנו גדלנו על הסיפורים האלו, אבל אז אמא אחת הסבירה לי את העניין והתחלתי להבין. קצת אחרי יצא הספר הזה, והרגשתי שהוא פשוט מענה נפלא.

הספר מראה לנו שאנחנו יכולות להיות מאושרות ו'להציל' את עצמנו בלי שאיזה גבר יבוא לסדר את העניינים, ולפני שאתם יוצאים עליי, זה לא אומר שהספר מעודד איזו שנאת גברים או הדרת גברים, הגברים פה הם חלק מהספר, אבל פשוט גם הנשים יכולות להסתדר לבד, ולפעמים הן אפילו יכולות לעזור לגברים בעצמן. אני חייבת להגיד שהרגשתי שהספר היה קצר מידי, הייתי צריכה פה עוד איזה שניים או שלושה סיפורים.

למרות השם שלו, שאני הייתי משנה באופן אישי לאגדות על ילדות נחושות, ולא רק לילדות נחושות, הייתי אומרת שהספר הזה מתאים גם לבנים וגם לבנות, הוא חמוד ממש ויש לנו מה ללמוד ממנו והרבה לאן להתקדם. אני חושבת שיש מקום גם להכיר לילדים את שני סוגי האגדות, המקוריות והעכשוויות, ולהראות להם איך העולם שלנו משתנה.

שורה תחתונה: לבנות יש כנפיים, רק תתנו להן להצמיח אותן ולעוף!

סופר\ת: סוזנה מקפארלן
תרגום: רונית רוקאס
הוצאת כתר, הוצאת כנפיים
מאי 2021
הספר התקבל לסקירה