האישה ששבה לחיים

שם הספר: האישה ששבה לחיים
סופר\ת: בת מילר
תרגום: רחל פן
הוצאת ידיעות ספרים, הוצאת פן
נובמבר 2022
הספר התקבל לסקירה

פרל התנתקה ממשפחתה, הקשר עם אביה נותק לפני שנים, אבל גם עם אחיה היא לא בקשר כבר תקופת זמן. אפשר לומר שהיא קצת מנותקת מהחיים האמיתיים. היא גרה בלב יער בצרפת, והיא מגוננת על עצמה מפני זכרונות קשים. אבל אז היא מקבלת טלפון שמבשר לה שאביה על ערש דווי, ועד שהיא מגיעה מהיער בצרפתי לאנגליה – שם גדלה, אביה כבר נפטר. זה לא שפרל חושבת מיד לחזור לחיים, אבל היא גם לא חושבת להישאר ללוויה – עד שהיא מגלה שאביה השאיר לה ירושה לא צפויה. יומנים שכתובים בשפה שרק היא תבין, שמראים לה שאולי היא חושבת שאבא שלה לא היה חלק מהחיים שלה, אבל הוא בעצם היה שם כל הזמן, ודברים אחרים הם אלו שמנעו את המפגש ביניהם…

היי, זאת שוב אני, זו ששופטת ספרים לפי הכריכה, ולמרות שהתלבטתי רבות בקשר לספר הזה, בעיקר כי הוא מכיל קטעי יומן – משהו שאני פחות אוהבת לפגוש בספרים, בסוף הכריכה ניצחה, ואני צללתי לקריאה. למרות התקציר, לא באמת ידעתי למה לצפות בספר, לפעמים התקציר מכין אותנו לקריאה, אבל לפעמים – כמו במקרה הזה, התקציר נותן טעימה קטנה ובעיקר משאיר אותנו עם הרבה סימני שאלה להמשך, ולכן נכנסתי לספר מלאת ציפייה וחסרת מושג לגבי מה שמחכה לי, אבל מודה שלא התאכזבתי.

הספר מדבר על קשרי משפחה ועל חומות של שתיקה. על מה המרחק גובה מאיתנו, ועל מה משפחה מעניקה לנו. הוא מראה לנו שיש חבל דק שאפשר להלך עליו במערכת זוגית, ושיש דברים שאולי נראים בצורה מסוימת למראית עין – אבל שזו בכלל לא המציאות. הספר הפתיע אותי, חשבתי שאני מבינה דברים מסוימים, והפתעתי לגלות שאני רחוקה מלנחש את העלילה, כלומר, היו דברים שידעתי ושהיו ברורים, אבל גם היו דברים שהבנתי הפוך לגמרי ויצאתי מהם מופתעת לחלוטין.

יש בספר הזה הרבה כאב ודברים שצפים, והוא נוגע עמוק בפנים בנקודה של קשרי משפחה. היה משהו בספר שקצת הזכיר לי את הספר 'עוגה שחורה' משהו בתפאורה של הספר. הספר מתאים למי שמסוגלים להסתכל לסודות המשפחתיים בלבן של העיניים, ולא מפחיד מכך שהדרך לא פשוטה.

שורה תחתונה: להסתכל למשפחה בלבן של העיניים!